<h1>השגות הרז"ה על בעלי הנפש להראב"ד שער הכתמים</h1>
<h2>דף יד.</h2>
עוד כתב הרב אם בדקה בעד שאינו בדוק לה והניחתו תחת הכר או תחת הכסת ואפילו בקופסא, צריכים כגריס ועוד בין משוך בין עגול [עכ"ל הראב"ד]. ואנן קשיא לן מכדי כרבי אמרה לשמעתי', דמטמא בעד שאינו בדוק לה והניחתו בקופסא, וכיון שהוא משוך למה לי כגריס ועוד, הא נפק ליה מדם מאכולת במשיכתו ואפילו בכל שהוא, מפני שהוא דם קנוח, והכי תניא לה בתוספתא [פ"ז ה"ד] העד שהוא נתון תחת הכר ונמצא עליו דם, אם עגול טהור מפני שהיא דם מאכולת, אם משוך טמא מפני שהוא דם קנוח. ואין המקום הזה לדעתנו מקום שהיא יכולה לתלות בו, שמשיכתו מתוך העד מעידה ומוכחת עליו, לטעמיה דרבי דשאינו בדוק כבדוק משויה לה, ואלו היה לה במה לתלות היה תולה, כדתנן [נ"ח ע"ב] תולה בכל דבר שהיא יכולה לתלות, וכיון דרבי לא שני ליה בין בדוק בין לשאינו בדוק, דין הוא שיהא משוך כל שהוא טמא. (ומשראי) [ומשכוני] נפשין אדרב[י] לית לן, משום דקם ליה כר"מ, ואע"ג דמסייע ליה דר' חייא לא חיישינן לה, דלא עדיפא מדר"ש שהוא מטמא כר"מ, וכבר אדחיא לה דר"מ ואפסיק הלכתא בהדיא כר' יוסי, הילכך ליתא לא לדר"מ ולא לדר' חייא. וההפרש שהפריש הרב ביניהם לא הבינותי, ואע"פ שהטריח עצמו לא נתברר מה טעמו. ועוד אנו תמהים היאך השמיט מלכתוב דין תינוקת שלא הגיע זמנה לראות שאפילו סדינין שלה מלוכלכין בדם אין חוששים לה [ה' ע"א], וכתם שבין ראיה ראשונה לשניה טהור [ט' ע"ב], ושבין שניה לשלישית חזקיה אמר טמא ורבי יוחנן אמר טהור [י' ע"א], והלכתא כר"י דקם ליה ר"ש בן יהוצדק כוותיה. ותינוקת שלא הגיע זמנה לראות ושופעת ומדלפת אינה אלא ראיה אחת [י' ע"ב]. כל זה היה לו לכתוב.
<h2>דף נח.</h2>
עוד כתב הרב דאין הלכה כרבי נחמיה מההיא דהות משתיא ואזלא ואשתכח דם תותה במשתיתה [עכ"ל הראב"ד]. ואין זו ראיה לדבריו, כי משתיתא כלי אורג הוא ודבר המקבל טומאה הוא, דמתרגמינן עם המסכת [שופטים ט"ז] עם אכסנא במשתיתא. ואדרבא דרבי נחמיה עדיפא, כאוקימתא דרב אשי [נ"ח ע"א] דאמר, שמואל דאמר כרבי נחמיה, ורב נמי הכי ס"ל, דדריש [רבי] חייא בר אבא משמיה דרב [ס' ע"ב] הלכה כרבי נחמיה, ובברייתא [שם] תניא הורו חכמים כרבי נחמיה. וההיא דתניא מעשה בא לפני חכמים וטמאום, אוקימנא כרבי יעקב בר פלוגתיה דרבי נחמיה. מ"מ דרבי נחמיה עדיפא, דתליא באשלי רברבי, ברב ושמואל.
<h2>דף נח:</h2>
עוד כתב הרב אם בדקה בעד שאינו בדוק לה והניחתו תחת הכר או תחת הכסת ואפילו בקופסא, צריכים כגריס ועוד בין משוך בין עגול [עכ"ל הראב"ד]. ואנן קשיא לן מכדי כרבי אמרה לשמעתי', דמטמא בעד שאינו בדוק לה והניחתו בקופסא, וכיון שהוא משוך למה לי כגריס ועוד, הא נפק ליה מדם מאכולת במשיכתו ואפילו בכל שהוא, מפני שהוא דם קנוח, והכי תניא לה בתוספתא [פ"ז ה"ד] העד שהוא נתון תחת הכר ונמצא עליו דם, אם עגול טהור מפני שהיא דם מאכולת, אם משוך טמא מפני שהוא דם קנוח. ואין המקום הזה לדעתנו מקום שהיא יכולה לתלות בו, שמשיכתו מתוך העד מעידה ומוכחת עליו, לטעמיה דרבי דשאינו בדוק כבדוק משויה לה, ואלו היה לה במה לתלות היה תולה, כדתנן [נ"ח ע"ב] תולה בכל דבר שהיא יכולה לתלות, וכיון דרבי לא שני ליה בין בדוק בין לשאינו בדוק, דין הוא שיהא משוך כל שהוא טמא. (ומשראי) [ומשכוני] נפשין אדרב[י] לית לן, משום דקם ליה כר"מ, ואע"ג דמסייע ליה דר' חייא לא חיישינן לה, דלא עדיפא מדר"ש שהוא מטמא כר"מ, וכבר אדחיא לה דר"מ ואפסיק הלכתא בהדיא כר' יוסי, הילכך ליתא לא לדר"מ ולא לדר' חייא. וההפרש שהפריש הרב ביניהם לא הבינותי, ואע"פ שהטריח עצמו לא נתברר מה טעמו. ועוד אנו תמהים היאך השמיט מלכתוב דין תינוקת שלא הגיע זמנה לראות שאפילו סדינין שלה מלוכלכין בדם אין חוששים לה [ה' ע"א], וכתם שבין ראיה ראשונה לשניה טהור [ט' ע"ב], ושבין שניה לשלישית חזקיה אמר טמא ורבי יוחנן אמר טהור [י' ע"א], והלכתא כר"י דקם ליה ר"ש בן יהוצדק כוותיה. ותינוקת שלא הגיע זמנה לראות ושופעת ומדלפת אינה אלא ראיה אחת [י' ע"ב]. כל זה היה לו לכתוב.
<h2>דף ס.</h2>
גם החומר שהחמיר ביושבת על דם (טהור) [טוהר] ובבתולה שדמיה טהורין, לומר שהיא מקולקלת בכתמה [ע"כ הראב"ד]. חומר גדול הוא, לא דיין שאין מוכיחין הדמים אלא שנגלגל עליה את הכתמים. ולא ראיתי גם בזו לדבריו טעם, וצוף דבש אמרי נועם.
<h2>דף ס:</h2>
עוד כתב הרב דאין הלכה כרבי נחמיה מההיא דהות משתיא ואזלא ואשתכח דם תותה במשתיתה [עכ"ל הראב"ד]. ואין זו ראיה לדבריו, כי משתיתא כלי אורג הוא ודבר המקבל טומאה הוא, דמתרגמינן עם המסכת [שופטים ט"ז] עם אכסנא במשתיתא. ואדרבא דרבי נחמיה עדיפא, כאוקימתא דרב אשי [נ"ח ע"א] דאמר, שמואל דאמר כרבי נחמיה, ורב נמי הכי ס"ל, דדריש [רבי] חייא בר אבא משמיה דרב [ס' ע"ב] הלכה כרבי נחמיה, ובברייתא [שם] תניא הורו חכמים כרבי נחמיה. וההיא דתניא מעשה בא לפני חכמים וטמאום, אוקימנא כרבי יעקב בר פלוגתיה דרבי נחמיה. מ"מ דרבי נחמיה עדיפא, דתליא באשלי רברבי, ברב ושמואל.
<h2>דף סא.</h2>
כתב הרב בדין החלוק אם בדקה האחרונה שהיא לובשתו בשעור וסת של מציאה ומצאה טהור, היא טהורה וכולן טמאות [עכ"ל הראב"ד]. ונראה מדבריו דהא דאמר רב יהודה אמר רב והוא שבדקה עצמה בשעור וסת של מציאה, אכולה מתניתין קאי. ואנו אין לנו אלא ארישא דמתניתין בשבדקה ומצאה טמא, אבל בשבדקה ומצאה טהור לא נאמר בו שעור, אלא אפילו לאחר זמן. ובפרק עשרה יוחסין [קידושין ע"ג ע"א] גרסינן א"ר חסדא שלשה נאמנין לאלתר, אסופי וחיה ופוטרת חברותיה, ואין ללמוד פוטרת עצמה מפוטרת חברותיה, לפי שיש להשיב לא אם אמרת בפוטרת חברותיה שאין בדיקה לחברותיה, תאמר בפוטרת עצמה שיש לה בדיקה לעצמה, הילכך לא בעינן שיעור וסת, אלא אפילו לאחר זמן.
